#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רסה. 1) הנותן זוז לבעל גינה בזמן שעשרה דלועים בגודל זרת מחירם זוז כדי שיתן לו לאחר זמן עשרה דלועים בגודל אמה. מה הדין ומדוע 2) ההולך לחלוב את עזיו, באיזה אופן מותר למכור מה שעזי חולבות ואע""פ שמוזיל גביה, ובאיזה אופן אסור, ומדוע 3) האם הנידונים דומים זה לזה? "	"1) אם יש לו בגנו דלועים בני אמה מותר, ואם לאו אסור ולא אמרינן כיון דממילא קא רבו שפיר דמי. איכא דאמרי גם אם אין לו בני אמה מותר כיון דממילא קא רבו.2) אם א""ל מה שעזי חולבות מכור לך מותר שהרי קיבל על עצמו גם הפסד ולכן מוזיל לו. אבל באומר כך וכך סאין אסור, דהוזיל לו רק בשכר המתנת המעות.3) לל""ק הנידונים דומים שאסור למכור בהוזלה דבר שאין לו. לל""ב אין הנידונים דומים. שחלב הבא לאחר זמן אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת המכר, שהרי אם יחלוב את כולו יגיע חלב חדש. אבל הנוסף על הדלועים הקטנים עד שנעשו גדולים מכח הקטנים בא, שהרי אם יקטפם לא יגדלו אחרים במקומם, והקטנים כבר היו בשעת המכר ומשלו הוא משביח והולך."	"ב""מ סד."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רסו. לרב דאסר פרדיסא [להקדים מעות עבור יין מן הכרם] מאי שנא 1) מהברייתא מה שעזי חולבות מכור לך מותר 2) ממשכנתא דסורא שהתירו להוזיל ממחיר השדה אף שהוא תמורת הקדמת המעות? 	"תירצו התוס' (ד""ה מה):1) שבהולך לחלוב את עזיו אין רגילות לזלזל בשביל המתנת יום או יומים לכך מותר שמקבל עליו הפסד ושכר וכך יכול להפסיד כמו להשתכר, הלכך אפילו ימצא יותר מן הדמים שנתן לא הוי אגר נטר, אבל פרדיסא אסר רב דקא אוזיל גביה טובא שרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר ומשום הקדמת המעות עד זמן הבציר אוזיל גביה והוי אגר נטר.עוד י""ל דרב לא אסר פרדיסא אלא דוקא כשאמר ליה כך וכך הינין מכור לך אבל אם מכר לו הן רב הן מעט מה שיגדל מודה רב דשרי <sup>קעה</sup>.2) שאני משכנתא דסורא שקונה קרקע מעכשיו במעות ושטר לפירותיה אם לא יפדנה אבל פרדיסא אינו זוכה בשום דבר והוי זוזי הלואה גביה עד הבצירה. ועוד דמשכנתא דסורא קנוי לו קרקע לפירותיה ולכל תשמיש שירצה אבל בפרדיסא אינו מוכר אלא יין בלבד. [וכמובן שלתירוץ שרב מודה שמותר באופן שמכר כל מה שיגדל לא קשה כלל].<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעה.  והרשב""א לקמן עג,א תירץ דכל היכא דאיתניהו לפירות גמורים ראויים ללקיטה כחלב העיזים שרי, דהא יש לו, וכל שיש לו שרי. אבל היכא דצמחו ולא נגמרו, אי נמי דהוי סמדר ולא נגמר ללקיטה, הוה ליה כאגר נטר לי, ועי""ש.</span>"	"ב""מ תוס' סד."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רסז. האם מותר להלוות על בית ולדור בו בזול ולנכות דמי השכירות מהחוב, ומדוע? 	"לרש""י אסור כדתנן לא ישכור הימנו בפחות, ולא דומה למשכון של כרם שמותר ששם לפעמים לא יטול כלום ואפילו הכי מנכה לו והוה ליה קונה פירות בנכייתא על הספק, אבל בבית נהנה תמיד ואין כאן ספק ונמצא שוכר בפחות והרי זה ריבית.לר""ת (בתוד""ה ולא) מותר כיון שהלוה אינו מפסיד שבין כך אינו יכול להשכירו לאחרים שהרי המלוה מחזיק בהם בתורת משכון. ובמשנתינו שאסור מדובר שלא נתן לו את הבית בתורת משכון. ודחו התוס' שבודאי גם אם השדה ממושכנת מותר ללוה למכור את פירותיו ולפרוע חובו או שהמלוה יקחם בחובו. ויש לפרש טעם אחר שמותר, שמה שמחזיק בבית בתורת משכון נחשב כאילו הוא בידו בתורת מכר <sup>קעו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעו.  והרשב""א כתב שבמשכון כיון שמנכה לו מדמי המשכון בין עושה פירות בין אין עושה פירות, ואפשר שכל חובו כלה בניכוי זה מותר, אבל הלוהו ודר בחצרו הקרן קיים בחובו, אלא שהוא פורע לו מכיסו ממקום אחר, והילכך אסור דהוה ליה ריבית.</span>"	"ב""מ סד: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רסט. באלו אופנים מותר ללוה לעשות טובה למלוה? 	"כתבו התוס' (ד""ה אבל) שדוקא מילי דפרהסיא ואוושא טובא אסור כגון לדור בחצירו ולתקוף בעבדו, אבל להשאיל כליו או סוסו מותר אם בלאו הכי היה משאיל לו <sup>קעז</sup>. ועוד י""ל דדוקא לדור שלא מדעת חבירו אסור בכל ענין אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דכיון שלא ברשות עושה נראה דעל המלוה סומך שבשבילה יסבלו הבעלים, אבל מדעתו לא אסור אלא בדבר שלא היה עושה הלוה למלוה בלא הלואה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעז.  והרא""ש  (סי' יז)  כתב שיש מפרשים דהיכא דידוע שקודם ההלואה היו אוהבים זה את זה כל כך שהיו משאילים חצר זה לזה אם היו צריכים מותר להשאיל חצר גם אחר ההלואה.</span>"	"ב""מ תוס' סד:"		
